פסק - דין
בפני בקשה רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 23.11.2009 על-פיה נדחתה התנגדות לביצוע שיק שהוגשה על-ידי המבקש בתיק הוצאה לפועל (חדרה) 12-13331-05-3 (להלן: "תיק ההוצל"פ").
רקע כללי
המשיבה פתחה את תיק ההוצל"פ והגישה בו לביצוע שיק על-סך של 10,825 אשר נמשך מחשבון המבקש ונחזה כחתום על-ידי המערער (להלן: "השיק"). תיק ההוצל"פ נפתח בחודש נובמבר 2005.
המבקש הגיש התנגדות ראשונה לביצוע השיק בחודש מרץ 2007, זאת לאחר שחלף המועד הקבוע בחוק להגשת התנגדות. ההתנגדות, שלוותה בבקשה להארכת המועד להגשתה, הועברה על-ידי רשם ההוצאה לפועל לבירור בבית-המשפט [תיק בש"א (שלום חדרה) 1539/07; להלן: "ההתנגדות הראשונה")].
ההתנגדות נסמכה על טענת המבקש כי חתימתו על השיק זויפה, זאת לאחר שמכוניתו נפרצה ביום 9.6.2005 ונגנבו מתוכה ארנקו ופנקס שיקים שהיה בארנק. עוד טען המבקש כי הוא אינו מכיר את המשיבה ואינו חב לה דבר.
במסגרת הדיון בהתנגדות הראשונה הורה כב' הרשם כי על המבקש להמציא את ההתנגדות לצד שכנגד, תוך הארכת המועד הנתון למבקש לשם ביצוע המצאה כדין למשיבה עד יום 30.8.2007. משלא הציג המבקש כל ראיה המעידה על המצאת הבקשה בהתנגדות הראשונה למשיבה נמחקה התנגדותו מחמת חוסר מעש, זאת על-פי החלטת כב' הרשם מיום 1.6.2008.
התנגדות נוספת הוגשה על-ידי המבקש לתיק ההוצל"פ בחודש יולי 2008, על-יסוד אותם נימוקים שעליהם נסמכה ההתנגדות הראשונה (להלן: "ההתנגדות השנייה"). ההתנגדות ובקשה להארכת המועד לשם הגשתה הועברו לבירור בבית-משפט השלום בחדרה בתיק ת"ט 5272-07-08.
עמדת המשיבה בעת בירור ההתנגדות השנייה הייתה כי המבקש לא הצביע על טעם מיוחד להארכת המועד לשם הגשת ההתנגדות וכי משנמחקה ההתנגדות הראשונה – אין להיזקק לזו הנוכחית.
בהחלטה מיום 8.10.2008 קבע כב' רשם ההוצאה לפועל כי מחיקתה של ההתנגדות הקודמת, להבדיל מדחייתה, אינה סותמת את הגולל על ההתנגדות וכי טענת הזיוף שעליה נסמכת ההתנגדות היא כבדת משקל ומן הראוי ליתן למבקש את יומו בבית-המשפט. עם זאת, לאור התנהלותו של המבקש ומאחר שלא כל טענה למעשה זיוף מצדיקה את פתיחת דלתות בית-המשפט, הורה כב' הרשם כי המועד הנתון למבקש לשם הגשת התנגדות לביצוע השיק יוארך בכפוף להפקדת סך של 22,000 ₪ תוך 35 יום. בעת הגשת ההתנגדות השנייה היה המבקש מיוצג וההחלטה המורה על הארכת המועד בכפוף להפקדה הומצאה לבא-כוחו דאז.
משלא פעל המבקש כמתחייב מהחלטת כב' הרשם ולא הפקיד את הסכום בו חויב ביקשה המשיבה לדחות את ההתנגדות. בהחלטה מיום 18.12.2008 נעתר כב' הרשם לבקשה, דחה את בקשת המבקש להארכת מועד לשם הגשת התנגדות וכן דחה את ההתנגדות.
ביום 19.11.2009 שב המבקש ופנה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה להאריך את המועד לביצוע ההפקדה בה חויב ולהגשת התנגדות לביצוע שטר. בהחלטה מיום 23.11.2009 דחה כב' הרשם את הבקשה, בשל כך שאין לחייב זכות קנויה להגיש התנגדות כל אימת שנדחית קודמתה, ומאחר שהסעד בו היה על המבקש לנקוט בשל דחיית ההתנגדות השנייה היה הגשת ערעור ולא הגשתה של התנגדות נוספות. על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שבפני.
טענות הצדדים
עיקר טענות המבקש שעליהן נסמכת הבקשה למתן רשות ערעור הן אלה:
(א)למבקש עילת הגנה טובה נגד השטר שכן חתימתו על השטר זויפה, פרטים מהותיים בשטר מולאו שלא על-פי הרשאתו של המבקש, לא הייתה מסירה של השטר ולא ניתנה עבורו תמורה. על כן אין המבקש חב דבר למשיבה שאינה אוחזת כשורה בשטר.
(ב) המבקש ניהל משך תקופה ארוכה מגעים עם המשיבה לשם "הסדרת הפשרה", אך אלה לא הניבו דבר.
(ג)זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד חוקתית ועל כן אין מקום לשלול זכות זו מן המבקש אך בשל מחסום כספי ונוכח היעדר יכולת לגייס את הסכום שבהפקדתו חויב על-פי החלטת כב' הרשם שניתנה בהתנגדות השנייה.
(ד)יש לאפשר למבקש להפקיד את הסכום בו חויב בהחלטה הנ"ל ולהאריך את המועד הנתון לו להגשת ההתנגדות באופן שיסלול את הדרך לבירור ההתנגדות לגופה.
מנגד טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה, ואלה טעמיה:
הבקשה אינה מפרטת כל טעם או עילת ערעור שיש בהם כדי להצדיק התערבות בהחלטת כב' הרשם שעליה נסב הערעור.